דימיון מצמרר: כשנועם כהן היה בן 26 משפחתו זיהתה אצלו, אולי בפעם הראשונה, פחד אמיתי. המשמעות של העבודה בשב"כ החלה לחלחל אצלו לאחר שרכז שב"כ אחר חיים נחמני נרצח על ידי פלסטיני שהפעיל כמשתף פעולה. זה היה ב־1993. שנה לאחר מכן, בדימיון מצמרר, נרצח כהן. "הוא קבע עם משתף הפעולה שלו בשטח", מספרת אחותו הגדולה מנוחה כהן־אמיר, תושבת מודיעין.
"הוא הגיע למקום עם מאבטחים, מחופש. לפי כל הנהלים". הפעיל הפלסטיני פתח את הדלת, זיהה את נועם - והורה לחבריו לירות. "הם פשוט ריססו את המכונית. מצאו בה יותר מ־160 קליעים". נועם הצליח להימלט מהמכונית, טען את הרובה ונפצע אנושות. בדרך לבית החולים נפטר מפצעיו. נועם נקבר בהר הרצל בירושלים.
17 שנה עברו מאז. "אני קוראת לילדיי 'דור שני לשכול'", אומרת מנוחה, אם לארבעה. "האישיות של נועם, הסיפור שלו, הוא ממשיך לחיות איתנו. אנחנו לא מסתירים את מותו, הוא לא איזו תמונה לא נגישה. הילדים מרגישים כאילו הם מכירים אותו, כאילו הוא חי. הוא חלק מרכזי מהמשפחה שלנו".
הפך לסמל נועם היה בחור מוכשר, מלא מוטיבציה. שליש מחייו הקצרים הוקדשו לשירות המדינה. הוא התחיל כחייל בגולני, עבר לסיירת מטכ"ל כתומך לחימה וסיים את שירותו בדרגת סגן כקצין מבצעים של הסיירת. לאחר שחרורו טייל בדרום אמריקה, אך כבן למשפחה דתית-ציונית ידע כי עליו להמשיך ולתרום למדינה. "בשירות הצבאי הוא פגש את אבי דיכטר ודיבר איתו על האפשרות להתגייס לשב"כ", משחזרת מנוחה. נועם עבר את המיונים והפך לרכז בשב"כ. הוא הוצב ברמאללה, והיה אחראי על איסוף מידע וגיוס סייעים בשטח. כמו כל תפקידיו הקודמים, גם כאן זכה נועם להצלחה ולשבחים רבים. "המפקדים תמיד העריצו אותו, נתנו לו המלצות טובות מאוד. היו לו כישורים חברתיים מדהימים". היא מספרת.
נועם כהן ז"ל. "אלפי אנשים עטפו אותנו באהבה"
האירוע היכה גלים בישראל, ונועם הפך לסמל הלוחם. מנהיגים כאהוד ברק ויצחק רבין דיברו בשיבחו, ואנשי שב"כ וסיירת מטכ"ל למדו את סיפורו שנים אחרי. המשפחה עשתה הכל כדי להנציח את נועם בכל דרך שיכלה. היא הוציאה שני ספרים בשמו, ארגנה פעילויות בבתי ספר והקימה עמותה בשם "דרכי נועם", שהעבירה סדנאות על שמירת הצביון הדתי בצבא. לאורך השנים גילתה המשפחה כי היא לא היחידה העוסקת בהנצחתו. "היינו מקבלים טלפונים ומכתבים מאנשים שלא הכרנו, שמספרים כיצד הסיפור נגע בהם", מספרת מנוחה. "באחת האזכרות מצאנו שיר על קברו, מבחורה אנונימית שאנחנו לא מכירים. אלפי אנשים עטפו אותנו באהבה".
"סוג של המשכיות" אך התופעה המדהימה ביותר בהנצחתו של נועם הייתה ילדים שנקראו על שמו. זה התחיל במשפחה הקרובה: מנוחה קראה לבתה נועה, ומויש, אחיה הקטן, קרא לבנו נועם. זה המשיך עם דודים וחברים מהסיירת ומהשב"כ. לפתע החלה המשפחה לקבל טלפונים מאנשים זרים, שסיפרו כי קראו לילדיהם על שמו של נועם. "חלקם נקראו פשוט נועם, חלקם שינו לנועה, נעמה וכדומה", מספרת מנוחה. "חבר אחד של נועם מהסיירת היה קורא לו 'אחי' כל הזמן. כשנולדה לו בת הוא קרא לה 'אחינועם'".
נועה, בתה של מנוחה: "פעם ראיתי את הספרנית שלי סוחבת ספרים, וביניהם היה את הספר של דוד שלי. שאלתי אותה למה יש לה אותו, והיא סיפרה שקראה לבן שלה על שמו. זו אישה שאנחנו לא מכירים. אם לא הייתי נתקלת בה במקרה, לא היינו יודעים".
מנוחה כהן־אמיר. קראה לבתה על שמו של אחיה. צילום: רונן כרם
המשפחה יצרה קשרים עם המשפחות האלה, ו"ילדי נועם" הפכו לדרך ההנצחה החזקה ביותר. "הם סוג של המשכיות בשבילנו", אומרת מנוחה. "לנועם לא היו ילדים, והילדים האלה הפכו לחלק מהמשפחה. הם הפכו לנכדים שהוריי לא קיבלו ממנו".
המשפחה יודעת על כ־20 ילדים הקרויים על שם נועם, אך כמו במקרה הספרנית, הם בטוחים שיש עוד. "עשינו לנו לחוק לא להציק למשפחות האלה. מי שרוצה קשר איתנו מקבלת, מי שלא לא. זה שהם קיבלו את השם לא אומר שהם צריכים לקבל את הטרגדיה איתה", אומרת מנוחה.
לאורך השנים נוצר קשר מיוחד בין חלק מהילדים לבין יהודית, אמו של נועם. "ילדים זו ההמשכיות הגדולה ביותר, זה לדעת שהזיכרון שלו לא יישכח", אומרת יהודית. "חלק מהילדים האלה הם המשפחה שלי היום. יש בי סקרנות תמידית לדעת איך הם יגדלו, אם חלק מהאופי והערכים של נועם יופיעו גם אצלם. אבל אני מנסה גם לתת להם מרחק, לא לשים את המשא הזה על כתפיהם. וזה נכון גם לגביי 'ילדיי נועם' שאני לא מכירה וגם לגביי נכדיי שלי".
יהודית מנסה להסביר מה בסיפורו של נועם נגע בכל כך הרבה אנשים, וגרם לתופעה של הענקת השמות. "נועם פגש משתף פעולה אלים, שפגש רק לעיתים מועטות לפני, כדי להוציא מידע על פיגועים מתוכננים. הוא סיכן את חייו בשביל כולנו, ואנשים מרגישים שהוא נפל כדי להציל אותם. זו לא הנפילה