איך זוכרים נכון? "מאז שהילד שלי נפטר ביקשתי להנציח אותו. היה לי חשוב שידעו מיהו. רציתי להנציח את הילד בגן משחקים בו נהג לשחק מאז שהיה קטן ונראה היה לי שזו תהיה הנצחה ראויה. פניתי לחברי ועדת ההנצחה בעירייה שקובעת את הדברים האלה, אבל הם לא אישרו", כך אומר השבוע אב שכול ממודיעין, שלא מצליח להסתיר את כעסו, וביקש שלא להיחשף. "הסבירו לי שאי אפשר להפוך את העיר למקום מלא בשכול. הבנתי מה הם אומרים אבל כעסתי. היה לי חשוב להנציח את הילד ליד הבית וחשבתי על הרעיון הזה הרבה זמן לפני שפניתי אליהם".
אם נבדוק את הקריטריונים החדשים של הוועדה, נראה שדחיית בקשתו של האב תואמת אותם. חברי הוועדה החליטו באחרונה שיש לחלק את תחום ההנצחה לשלושה חלקים: הנצחת חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הנצחת אנשים שנפטרו או נהרגו בתאונות או מחלות, והנצחת יקירי האומה – ראשי עירייה, מדינה או אנשי רוח בעלי שיעור קומה.
"עבור חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הוקם לאחרונה אתר הנצחה מרכזי ליד פארק ענבה, ביציאה מרחוב עמק זבולון", אומר חבר ועדת ההנצחה, שלמה פסי. "בנוסף, קיימת הנצחה לכל החללים גם ברעות, ליד סניף 'יד לבנים' המקומי. במקביל, ובעקבות פניות שקיבלנו ממשפחות שביקשו להנציח את ילדיהם גם באופן פרטי, החלטנו לבצע הנצחה ממוסדת בגני המשחקים הקרובים למקומות מגוריהם של הנופלים. לשם כך נשתמש בכמה גנים מרכזיים שמיקומם עוד לא נקבע סופית. המשפחות יוכלו להנציח שם את יקיריהם".
ומה לגבי תושבי העיר שנפטרו או נהרגו? "לגביהם תאושר ככל הנראה שדרה מיוחדת בפארק ענבה בה יוכלו המשפחות לקנות עץ, ספסל עם שם הנפטר, לתלות עליו שלט המספק פרטים ולטפח בעצמם את המקום, וכך ניצור שדרה שתהיה יפה ומכובדת".
אפשרות הנצחה נוספת שקבעה הוועדה נוגעת ל"יקירי העם". פסי מסביר כי הוועדה החליטה בעניין זה לאשר הנצחת מכובדים במקומות מרכזיים ובמבני ציבור. "נשקול גם לאשר הקמת מבני ציבור שהעיר זקוקה להם – כמו בתי חולים או מבני תרבות, במקרה בו יבוא תורם שיוכל להרים את הפרויקט.
איך מחליטים? המקרה של אב שכול נוסף היה קצת יותר מורכב. האיש שכל כמה מבני משפחתו בפיגוע שהתרחש מחוץ לעיר. הוא תושב מודיעין אבל בני משפחתו שניספו - אינם. בפנייה לוועדת ההנצחה התגלה סיפורו האישי קורע הלב. "התקשינו להחליט", סיפרו גורמים שדנו בה. "מצד אחד, לא יכולנו לאשר לו להנציח את יקיריו כי הם אינם תושבי מודיעין, ועל פי התקנות שהוצאנו מותר להנציח בתחומי העיר רק את תושביה, אבל מאידך, איך ניתן לעמוד מול סבלו של אדם לא צעיר שחווה טרגדיה כל כך קשה?".
בסופו של דבר הוחלט להנציח את יקיריו של התושב בתוך אתר ההנצחה המרכזי לנפגעי פעולות איבה. במקרה של אדם שגדל בעיר ועזב, ואז נהרג, אין אפשרות להנציחו בעיר הולדתו.
ב-14 השנים בהן קיימת מודיעין, ועד לפני כשנה, לא היו קיימות תקנות ברורות בעניין ההנצחה. "למעשה, כל אחד יכול היה לעשות מה שהוא רוצה", מסביר גורם המכיר את הנושא. "משפחות בנו בעיר מבני זיכרון מאולתרים, הקימו מפעלים פרטיים ובמקרים מסויימים, אף הצליחו לקבל מימון או סיוע מהעירייה".
עם הזמן הבינו בעירייה כי צריך לעשות סדר ולהגדיר איך מנציחים נכון חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, לצד אנשים שנפטרו ממחלות או תאונות. לפני כשנה הקים ראש העירייה חיים ביבס צוות מצומצם, שכלל את חברי המועצה שלמה פסי, יצחקי חן, ויויאן אלבוים ומוטי גרונר, ולצידם מנכ"ל המועצה, יורם כרמון, ואלו היו צריכים לארגן את הנושא וליצור תקנות שיחייבו מעתה והלאה את כל תושבי העיר.
"הוועדה קמה מתוך צורך אמיתי לכבד משפחות שרוצות להנציח את יקיריהן ולקבוע אמות מידה הוגנות שיהיו מקובלות על כלל הציבור", מסביר פסי. "מנגד, היינו חייבים לקבוע קריטריונים שנוכל לעמוד בהם גם בשנים הבאות, שלא יגרמו לתחושת 'איפה ואיפה' ושלא יהפכו בסופו של תהליך את מודיעין למצבת זיכרון אחת גדולה".
ספורט והנצחה
ומה לגבי פעילות הנצחה שהמשפחות מבקשות לבצע באופן פרטי? "החלטנו לאשר ארועי הנצחה בעלי גוון של ספורט עממי ולסייע למשפחה באמצעות מתן שירותי משטרה והשלטת סדר או דרכים נוספות. מעבר לכך, משפחה שתרצה לארגן ארוע או פעילות הנצחה, תיאלץ לעשות זאת במימון פרטי. גם את פרסום הארוע בכלי התקשורת אנו משאירים להם. במקביל, אם המשפחה רוצה לקיים ארוע בפארק פתוח או בגינה – נאפשר לה זאת כמובן. כל הבקשות מגיעות לוועדה וצריכות בכל מקרה לקבל אצלנו אישור".
אתם מתכנסים על כל בקשה ובקשה? "אנחנו מקבלים כל הזמן בקשות להנצחה ומרכזים כמה יחד, לדיון אחד. מדובר בסיפורים אנושיים קורעי לב, כל משפחה כותבת לנו דברים מאוד מרגשים, ואנחנו משתדלים ללכת בין הטיפות. מצד אחד לאשר מה שאפשר וללכת לקראת המשפחה אך מצד שנ