לפני כשבועיים עלתה שוב האפשרות לסגור את הים בשל נתוני התחלואה המטפסים. בסופו של דבר הוחלט על סגירת הים בסופי שבוע החלטה שבוטלה אף היא בסופו של דבר על ידי ועדת הקורונה, אולם האיום עדיין לא הוסר לחלוטין ומדי פעם עולה האפשרות הזאת כאחת מהאופציות למלחמה בקורונה.
איילת רוטמן, תושבת שוהם לא יכלה לעמוד מנגד והקימה קבוצת פייסבוק שנקראת "אל תסגרו את הים" ב-17.7. כיום הקבוצה מונה כ- 40 אלף חברים.
רוטמן, נשואה ואמא לשתי בנות, מגדירה את עצמה כ"חובבת ים". "גרתי בתל אביב 20 שנה", היא מספרת, "גדלתי בערד וברחתי לתל אביב. כשגרתי בתל אביב כל בוקר הייתי בים – בחורף, בקיץ, כל יום".
ביום שישי לפני כשבועיים היא שמעה על הרצון לסגור את החופים. "ראיתי את כל האפידימיולוגים הבכירים מדברים על זה שהים הוא אחד המקומות הבטוחים. באף מקום בעולם לא סגרו את הים רק בישראל", אומרת רוטמן, "זה נראה לי הזוי שאין אף אחד שמגן על הים, אין אף אחד שדואג לאינטרסים של אוהבי הים, אין ייצוג ולאף אחד לא אכפת, מה גם שאין סיבה רפואית לסגור את הים. זאת הייתה גחמה של השרים. זה היה נראה לי עוול נוראי וחיפשתי קבוצה כזאת בפייסבוק שעוסקת בזה. הייתי בטוחה שיש. כשראיתי שאין אף קבוצה שעוסקת בזה אמרתי 'טוב אני אפתח קבוצה'".
זה היה יום שישי ורוטמן ידעה שיש דיון בכנסת ביום שני. "אמרתי לעצמי שעד יום שני בטוח שיהיו 5,000 איש", היא נזכרת, "ואז, בתוך כמה שעות נהיה מטורף. כמויות האנשים שנכנסו ושיתפו הייתה מטורפת, ביום ראשון כבר היו 25 אלף איש בקבוצה. ראיתי שזה תופס תאוצה ואנשים שיתפו התחילו לכתוב מה זה בשבילם הים.
"פנו אלי אנשים שלא ידעתי שבשבילם הים הוא צורך רפואי כמו למשל נכי צה"ל ופגועי נפש שיוצאים לים כחלק מהשיקום שלהם. פנו אלי פנסיונרים שלא יכולים להיות במקומות סגורים והים בשבילם הוא מקום מפלט. הים הוא מקום ייחודי. זה לא רק מטקות אלא צורך קיומי וכל מיני אנשים התחילו לכתוב מה הים בשבילם".
לדבריה, בטח בתקופה כזאת כשלאנשים אין כסף לאטרקציות הים הוא בחינם ולכולם. "למחרת כבר פנו אלי מהתוכנית של יעל דן 'עושים צהריים'", היא מספרת. "עלינו לשידור ואמרנו שאנחנו קבוצה של אנשים שלא הולכים לוותר על הים. בהמשך קיבלנו פנייה מחברת הכנסת יוליה מלינובסקי שנמצאת בוועדת הקורונה שגם השמיעה את הקול שלנו בוועדה. בשורה התחתונה לא הייתה סיבה רפואית לסגור את הים. אין לנו בעיה להישמע לכל ההנחיות אבל שיהיו קשורות למציאות".
בסופו של דבר המאבק הצליח והים לא נסגר אבל חברי הקבוצה חוששים שדברים עלולים להשתנות מהרגע להירגע. "אי אפשר לדעת מה יהיה ואנחנו עדיין חוששים", אומרת רוטמן, "בקבוצה יש מצילים, צוללנים, שייטים, יוגיסטים, סאפים, מסעדות שנמצאות על הים, כל מקצועות הים וכל מי שמתפרנס מהים, כל מי שאוהב את הים מצפון עד הדרום.
"הצטרפו לקבוצה גם ישראלים מהוואי, מאוסטרליה, ממיאמי. המון ישראלים מכל העולם שלא מבינים למה בישראל סוגרים את הים. לא סוגרים את הים בסין וגם לא באיטליה. זה הדבר הכי מיותר במיוחד שאנשים כל כך זקוקים לו. לא הכל זה בריאות הגוף, צריך גם לדאוג לבריאות הנפש. אני תמיד אומרת לבנות שלי שהים מתקן הכל. אי אפשר לכמת את זה בכסף. זה דבר כל כך משמעותי ומהותי בחיים שלנו".
כיום הקבוצה מונה כ-40 אלף איש ובימים אלה הם עובדים על מיזמים שקשורים לים. "אם זה לדאוג לניקיון החופים, דברים שיעזרו לקהילת הים ואם זה להגדיל את הקהילה כדי שאם יהיה עוד איום כזה נהיה קהילה חזקה שמישהו יצטרך לספור אותה מה שלא היה עד היום. אנחנו ממשיכים לעמוד על המשמר", מדגישה רוטמן.
