מי אני? נראה לי ששווה להתחיל במי הייתי.
מכירות את הנשים שמחביאות שקיות בבגאז' ורק אחרי כמה ימים מעלות אותן הביתה?
הנשים שמובכות לספר מאיפה קנו עוד זוג מכנסיים בנוסף לעשרים הקיימים?
הנשים שזורקות את תדפיסי הוויזה לפח בגלל החשש להתמודד עם אלפי השקלים שבוזבזו גם החודש?
הנשים שקונות לילדיהן כמעט הכל, כי אם לעצמן הן מאפשרות אז במה שונים הילדים?
הנשים שפורסות לעשרה תשלומים במינימום, כי חבל שיירד הכל בבת אחת.
הנשים שרוצות וצריכות הכל כאן ועכשיו. כי חייב. כי ייגמר. כי יש סייל. כי אין להן כלום בארון.
מכירות את הנשים האלה? הנשים האלה הן אני. אני בגלגול הקודם שלי.
שמי רעות, אם לשלושה, ואני הפאשניסטה שהתפכחה.
בוקר בהיר אחד נעמדתי מול הארון שלי ותחושת סלידה קשה פשטה בגופי. לא יכולתי לשאת את כמויות הבגדים, הנעליים, התיקים. נגעלתי. את הבוקר הזה לא אשכח. זה הבוקר שבו חיי קיבלו תפנית. הבוקר שבו החלטתי שאני מפסיקה לקנות בגדים. לא מסיבות אקולוגיות, לא מסיבות כלכליות ולא מסיבות חברתיות. הצורך עלה ממעמקי נפשי. הנפש צעקה לי: די! היא צעקה ואני הקשבתי. המסע שלי התחיל בבגדים אך עם הזמן חלחל בחינניות לשלל תחומי חיים. דרכו גיליתי את עצמי מחדש וקיבלתי מתנה מופלאה באמצע החיים.
הרבה נשים מזדהות עם התחושות הקשות אבל לא יודעות כיצד ומאיפה להתחיל.
ובכן, הדרך להתחיל היא פשוט להתחיל.
ברור שיש לכן מספיק מה ללבוש. הארון שלכן מפוצץ ואתן לא באמת צריכות עוד זוג מכנסיים. אז תתחילו קודם כל בהחלטה. בלי הצהרות בומבסטיות, בלי זמן מוגדר, בלי לחשוש מנפילות (שישנן כמובן).
הפחיתו משמעותית את הביקורים בקניונים ובמתחמי אופנה. אין לכם מושג כמה זה משפיע!
התרחקו מפיתויים ומבצעים והסירו את מודעות הפרסום שקופצות עליכן מכל כיוון. רחוק מהעין – רחוק מהלב ומהארנק.
השמשת ארון היא שריר. אין שום סוד גדול מאחוריה. מנסים, מתנסים, בסוף מתמכרים.
אביב הגיע, סדר בא. עונת המעבר מושלמת להתחלת המסע. נפו מהארון את הבגדים שלא נחוצים. כל מה שגדול, קטן, לוחץ או בלוי. תשאירו מלתחה כיפית, מחמיאה ושימושית.
דוגמאות לניצול יעיל של פריטי הלבוש אפשר לראות בעמוד האינסטגרם: short_girls_do_it_better@
