ט"ו בשבט מסמל את סיום עונת הגשמים ותחילת פריחת העצים על פירותיהם השונים.
אחד ממנהגי החג הוא אכילת פירות טריים שהארץ התברכה בהם, כמו גפן, תאנה, רימון, זית, דבש ועוד.
מנהג מהעבר, שמקורו בקושי לשנע פירות טריים מהארץ ליהדות הגולה, שמא יתקלקלו עד להגעתם, העלה צורך לייבש את הפירות על מנת שישרדו את המסע. המנהג הזה הפך להרגל קבוע שמונצח מדי שנה.
פירות יבשים כמו משמשים, פפאיה, מנגו, אננס, קיווי ועוד ניחנים בצבעים עזים, ברמות סוכר גבוהות ובטעמים עזים במיוחד.
הגורם האחראי לרמות הסוכר הוא תהליך ייבוש הפרי, שכולל, מלבד הוצאת הנוזלים, גם תוספת נכבדה של סוכר שמאריכה את חיי המדף שלו. מכאן שהפירות היבשים מכילים כמות כפולה של סוכר – גם בשל ריכוז הסוכר המתקבל מצמצום נפח הפרי, וגם בשל תוספת הסוכר של היצרנים לאבטחת עמידותו.
3 צפייה בגלריה
לצבעים העזים והמזמינים של הפרי אחראים צבעי המאכל, בעיקר הטרטזין וצהוב סנסט
(צילום: shutterstock)
סוכר ברמה גבוהה כמו זו שנמצאת בפירות היבשים עלולה לשבש את איזון הגלוקוז בגוף ואף לגרום להפחתת רגישות התאים לאינסולין. עובדה זו עלולה לגרום לסוכרת אצל מי שנמצא במצב של טרום סוכרת, ואולי אף אינו מודע לכך.
לצבעים העזים והמזמינים של הפרי אחראים צבעי המאכל. המובילים בהם הינם הטרטזין (המוכר גם בסימנו המסחרי E-102) וצהוב סנסט (E-110). שניהם (יחד עם נוספים, אדומים, כחולים וירוקים) "תורמים" לצבע העז.
חומרי צבע אלו הינם רעלנים שאמנם מאושרים לשימוש בתעשיית המזון המעובד, אולם מחקרים רבים קושרים את הימצאותם במזון לבעיות בריאות רבות הנגרמות עקב הוצאת הגוף משווי משקל מטבולי. בין הבעיות: קשיים במערכת העיכול המתבטאים בכאבי בטן, שלשולים או עצירות, בעיות קשב וריכוז, מיגרנות ואלרגיות עוריות המתבטאות בגרד ופריחות.
ולבסוף, את חיי המדף הארוכים של הפירות המיובשים מאפשרים חומרים משמרים וכימיקלים המתווספים אליהם, כמו תרכובת של דו תחמוצת הגופרית (So2) או בשמה האחר E-220.
תרכובת זו של גופרית נאסרה בחלק גדול מהמדינות בשל תגובות אלרגיה קשות העלולות להתפתח, לרבות אצל אלו הסובלים מקשיים ומחלות דרכי הנשימה.
3 צפייה בגלריה
התזונה הנטורופתית מאפשרת אכילה של בין 4-6 מנות פרי ביום, גם לסוכרתיים
(צילום: shutterstock)
הכימיקלים, צבעי המאכל והחומרים המשמרים, יחד עם רמות סוכר גבוהות, מזמינים את כולנו לחזור למנהג המקורי של פירות טריים, שחיוניים לבריאות הגוף, עשירים בנוזלים, באנזימים חיוניים, בוויטמינים, בנוגדי חמצון ובסיבים תזונתיים. הם מטיבים עם מערכת העיכול ונחשבים לארוחה בפני עצמה.
התזונה הנטורופתית לא מגבילה את הכמות ומאפשרת אכילה של 4-6 מנות פרי ביום ואף יותר. הקביעה הזו נכונה גם לסוכרתיים.
קראו גם:
את הפירות כארוחה כדאי לאכול שעתיים לפני או אחרי הארוחה העיקרית. בידוד ארוחת הפירות מעמילנים וחלבונים חשובה על מנת לאפשר למערכת העיכול להתמודד באופן אופטימלי עם סוגי המזונות השונים המצריכים זמן עיכול שונה.
הפירות מתעכלים במהירות רבה יותר מהמזונות האחרים, לכן נצרוך אותם ראשונים, או, כאמור במרחק שעתיים מארוחה העיקרית.
מכאן שקינוח ארוחה עם פרי או עם סלט פירות הוא סיום לא נכון של הארוחה.
יש גם חשיבות רבה גם לאופן צריכת הפרי. על מנת ליהנות מהסיבים התזונתיים נאכל אותו על קליפתו ובשלמותו ולא כחלק משייק או מיץ פירות, שגורם לאיבוד הסיבים התזונתיים ומעלה את הערך הגליקמי של הפרי, שכן בצורתו הנוזלית, שייק או מיץ הסוכר בפרי נספג מהר יותר לדם ואז אנו נהנים ממתיקות אולם ללא תועלות הסיבים התזונתיים.
לתועלת מירבית מארוחת הפרי כדאי לשלב אגוזי מלך או שקדים טבעיים. תוספת זו של שומן תקטין את הערך הגליקמי של הפרי ותתרום לתחושת שובע לאורך זמן.
מומלץ לפתוח את היום עם מנת פירות (שני פירות חתוכים) יחד עם דייסת שיבולת שועל או להכין פודינג צ'יה ופירות יער (או פרי אחר).
המרכיבים:
1 כוס חלב שקדים או כל חלב צמחי אחר, 1 כפית סילאן, 3 כפות זרעי ציה, 1/2 כפית תמצית וניל, 1/2 כוס פירות יער או כל פרי אחר. לקישוט: אגוזי מלך
ההכנה:
מערבבים בקערה את חלב השקדים עם הסילאן, מוסיפים את זרעי הצ'יה ואת תמצית הווניל, מערבבים וממתינים 5-7 דקות.
מערבבים שוב, מכסים, מחלקים לכוסות ומניחים למנוחת לילה במקרר.
מוציאים, טוחנים את פירות היער או כל פרי אחר, שמים על שכבת החלב עם הצ'יה ומקשטים עם אגוזי מלך טריים.
אתי לוין, נטורופתית N.D, הרבליסטית קלינית Cl.H
שאלות ניתן להפנות לטל. 052-6086016 או למייל Levinetty.nature@gmail.com
