בזמן האחרון שדרות מופיעה פתאום בתקשורת ולא רק בהקשרים ביטחוניים. כמדומני שאפילו שמעתי את שם העיר כשלצידו כל מיני ביטויים כמו "אימפריה קולינרית".
אבל משום מה גם כשזה קורה לא ממש מדברים על השיפודיות המקומיות. אולי זה בגלל שהעיתונאים מתל אביב שמגיעים לפריפריה נדהמים למצוא דווקא כאן, בארץ הקסאמים, מסעדנים מקומיים שמייצרים מנות יצירתיות שהם חשבו שיש רק אצלם במרכז הארץ, מנות כמו "הכרוב הגנוב" של "סבא שמחה", ההמבורגרים המופרעים של "הזה" או הפיתה אסאדו המעולה של "השוק".
אז זה ממש לא הוגן ובמיוחד לא פייר כלפי כמה מהשיפודיות בעיר, שהן בהחלט חלק אינטגרלי ואבן דרך בבניית אותה אימפריה, וייתכן כי הן לא מכינות שום דבר גנוב או יצירתי אבל הם כן מכינות אוכל בסיסי ומוכר.
וכאן בעצם טמונה החוכמה הגדולה לעשות את האוכל הכה פשוט וביתי ומוכר ולשמור שיהיה טעים ומהנה ונוסטלגי ואסתטי ובמחיר סביר. וזה בדיוק מה שגילינו השבוע ב"אבו - מסעדת בשרים" ברחוב בן יהודה בעיר.
הכל מתחיל בריח
זה התחיל עם הריח - וזה היה ריח של בשר על גריל פחמים ולא על פלנצ'ה מתכתית ומנוכרת. וזה היה ריח של בשר טוב, טרי ואיכותי.
ובשר טרי ואיכותי שמריח ככה לא חייב להגיע מפרה מארגנטינה או מרמת הגולן שיושנה שנתיים על אנקול, זו יכולה להיות גם פרה מבאר טוביה שפלטה רק לפני כמה ימים את המווו האחרון שלה, ואפילו לא מעוף שהושרה במרינדה או במריאצ'י כמה ימים טובים (עבורנו, לא עבורו כמובן), ולא כבש ש... טוב, הבנתם את המסר.
הזמנו את מיקס הבשרים של המקום: הדיל הכי משתלם במחיר שאי אפשר להתעלם (הסלוגן למכירה, אגב). שימו לב לאטרקציה: שמונה שיפודים (שני שיפודי לבבות, שני שיפודי פרגיות, שני שיפודי קבב ושני שיפודי נקניקיות מרגז) ב־118 שקל, טבין ושיפודין.
והבשר לא בא לבד. באים איתו חבר'ה שכלולים במחיר: צ'יפס מעולה וביתי, חומוס טוב עם אריסה מצוינת וכמה סלטים נהדרים, כמו חצילים מטוגנים בשתי גרסאות, כרוב סגול במיונז, חצילים במיונז, חמוצים טובים וסלט עגבניות חריף ששורף ברנר, וכמובן פיתות שחוממו על הגריל כיאות. כן, כל הכבודה הזו ב־118 שקל. רק בשביל זה שווה לעצור בשדרות.
מכת מנע לסקפטיות
הבנות שהגיעו איתי היו סקפטיות. עוד בכניסה לשדרות הן היו סקפטיות. אבל הסקפטיות המובנית שבהן עוד מלידה התחזקה (ובצדק, יש לומר) בשנים האחרונות בעקבות מפגשים עם מספר שיפודיות מפוקפקות למדי באזורנו, שהגישו בשר אומלל שגרם לך להזדהות בפעם הראשונה עם פעילי "תנו לחיות לחיות".
למרבית יגוננו, בחודשים האחרונים זכינו לפגוש לא פעם בשר פיגולים שהריח שלו העיד על הטעם שלו - וכאן קרה, כאמור, ההפך.
אבל כאן ב"אבו", עם כל ביס מהבשר המענג שהוגש לנו בצורה כל כך יפה על מגש עץ עם ירקות ששופדו להן יחדיו על האש, פלפלים חריפים ובצל עם נחשי טחינה שהוזלפו ביד אמונה, הסקפטיות התמוטטה בקול רעש גדול, רעש שבא לידי ביטוי בעיקר בשאלה שהתשובה שרצית לשמוע עליה היא ברורה מאליה: אתן תרצו עוד מהשיפוד קבב/פרגיות/מרגז/לבבות?
שלושת הבחורים שאיישו את המקום כשהגענו לשם עבדו יפה ובתיאום מושלם ביניהם בחלוקת עבודה על הגריל, על הניקיון ועל הכנת הפיתה/לאפה/צלחת ללקוחות, ואפילו הקפידו לעבור בין הלקוחות, כל אחד בתורו, ולשאול אותם בחיוך אם הכל בסדר.
אבל בגלל שהם ידעו כמובן שהכל בסדר זו היתה משימה די כיפית עבורם, לא כמו במסעדות שמי שיוצא למשימה הלא פשוטה הזו של "הכל בסדר?" נשלח לחזית בלב כבד ולא ברור אם יחזור אי פעם להגיד לטבח שהלקוחות לא מרוצים או ייפול במילוי תפקידו.
אז כן, בהחלט. אנחנו נמשיך ליהנות מלביבות הגזר של "השוק", מה"פסטייה שיעית" ב"סבא שמחה", וגם מהפוטומאקי קאריבי ב"סושי מוטו", אבל שיפודי "אבו" זה בית ולב (וגם קבב ומרגז, כמובן).
מראה מקום:
"אבו - מסעדת בשרים", בן יהודה 13, שדרות
טלפון: 08-6879687
שעות פעילות: א'-ה' 11:00-21:00, מוצ"ש עד 24:00
פסקול: מאור אדרי
תג מחיר: מיקס בשרים - 118 שקל, שלושה בקבוקי שתייה - 24 שקל; סך הכל: 142 שקל
