אחת האכזבות הכי גדולות שנכונו לי בביקור הקולינרי שביצעתי לפני אי אלו מחלות עונתיות בבית החולים ברזילי באשקלון, היתה הפער העצום (ממש כך: עצום) בין חדר האוכל המפואר והמשופע בכל טוב של הפרסונל לבין הצריף העלוב ודל האופציות בחצר, שנועד לצורכי אורחי בית החולים. לכן כשהגעתי השבוע - בריא כמו שור אבל רעב כדבעי - לבית החולים אסותא באשדוד כדי לבחון כראוי את הפערים ביחס בין העובדים לבין הפציינטים, שמחתי לגלות כי מסעדת "סודקסו", המשמשת כחדר האוכל המושקע לקהל הצר של הפרסונל, אינה סנובית מתנשאת כמו זו בברזילי ומשמשת גם כמסעדה לקהל הרחב של באי בית החולים. וכך יכול הסועד המזדמן לסעוד את ליבו בהנאה ובבטחה כשצוותים רפואיים מכל מחלקה יושבים לצידו על כל צרה שלא תבוא.
הרופאים אוכלים יחד עם פשוטי העםהרופאים אוכלים יחד עם פשוטי העם
הרופאים אוכלים יחד עם פשוטי העם
(צילום: אשר קשר)
המסעדה גדולה, רחבת ידיים, נקייה להפליא, וחלונות ענקיים הפונים לחצר בית החולים ושדרות מנחם בגין מספקים אווירה כמעט פסטורלית בכל הבוקה והמבולקה הנפשית שמהווה כל שהייה בבית חולים. נערה נאה העומדת בפתח המסעדה מבקשת בנימוס מופתי 35 שקלים (דומני שניתן להגיד בהקשר זה 35 שקלים בלבד) לארוחת בופה עשירה, הכוללת הגשה עצמית של מבחר גדול של מנות ראשונות, תוספות חמות ומרק, לצד מנה בשרית שמוגשת לך. הסועדים יכולים להתכבד בעצמם במספר סוגי לחמים (אפילו דגנים) ויש גם ברזי סודה ומים קרים.

אי המטמון

ואם אני נשמע לכם מתפעל, מתרשם ונפעם, כנראה שזה בגלל שבאמת התפעלתי, התרשמתי ואפילו נפעמתי לגלות שאין לחץ על האיים הגדולים והרחבים עמוסי האוכל במרכז המסעדה. היה שם אי שהכיל כמות נאה של מנות ראשונות (ירקות גולמיים להכנת סלט עצמי, סלט ירקות מוכן, בורגול, סלט פסטה ועוד). והיו תוספות חמות ומגוונות להפליא על איים המצוידים בפלטות חימום (מג'דרה, קישואים מבושלים, אפונה וגזר ועוד).
את המנות הראשונות נוטלים בצלחות המונחות שם, את התוספות מקבלים לצד המנה העיקרית שאתה זוכה לקבל בזכות פתקית צהובה חתומה על ידי הקופאית בצלחת של המנה העיקרית (שניצלים, כרעיים, דג מבושל, קציצות דגים או צלי). לאחר שהתיישבנו גילינו שיש עמדה נוספת של חומוס שנעשה במקום ושווארמה שיכולה להחליף את המנה העיקרית. למרבה השמחה אפשר היה לבקש חומוס כחלק מהסלטים והוא היה טרי, משחתי, נימוח וטעים מאין כמוהו.

משחקים בקוביות

על השלט הקטן בעמדת המרקים היה כתוב מרק עדשים, אבל צוות המטבח בחר להכין באותו הבוקר דווקא מרק אפונה, וזו היתה בחירה ראויה בהחלט. זה היה מרק מאפונה יבשה, טעים למדי, סמיך כראוי וחם במידה נאותה. קציצות הדגים היו טעימות והרוטב היה מצוין, אבל לא היו בהם יותר מדי דגים, אלא מנפחים למיניהם (קמח, פירורי לחם או סודה לשתייה, קשה לזהות. אולי שלושתם). האפונה המבושלת היתה טובה, המג'דרה מעט פחות, עם גושים שהתגבשו להם יחדיו. הסלטים היו טריים וטעימים, במיוחד סלט הפסטה וסלט החצילים.
האישה שאיתי לקחה צלי קוביות, כי היתה בטוחה משום מה שאקח שניצל. זה מעט מפתיע ומאכזב שאחרי כל השנים האלה יחד בת הזוג שלך לא מזהה שזה כל כך יום של קציצות דגים. אחרי שבילתה חמש דקות בלעיסת קובייה אחת ללא הצלחה בפירוקה לדרגת בליעה, היא הכריזה על הצלי כבלתי אכיל בעליל. לקחתי על עצמי את האתגר ולי זה לקח שלוש דקות בלבד לפרק קוביית צלי קשה אחת. כשהייתי צעיר וחסר סבלנות הייתי כנראה בולע אותה ישר, אבל זה כשהייתי צעיר פוחז ועם קנה נשימה רחב יותר.
אבל האישה שאיתי היתה מרוצה מהתוספות, במיוחד מהקישואים, מה שמפתיע, כי בבית היא לא נוגעת בהם אפילו עם מקל. החומוס החליף עבורה את המנה העיקרית, למרבה השמחה, והרוטב החריף היה חברותא נעימה לחומוס שלה, למרות שהיה יותר רוטב ופחות חריף.

סוגיית הסטטוסקופ

היה כיף להישען לאחור לאחר שסיימנו לאכול, להביט החוצה על השמש האשדודית הנעימה ולהשתעשע מספר דקות במשחק האהוב עליי כל כך בחדרי אוכל של בית חולים: "מאיזו מחלקה אתה?". מדובר במשחק פתטי וחסר סיכוי אבל אני מנצח בו תמיד את עצמי אז מה אכפת לי. לאחר ניצחון סוחף נוסף השאלה היחידה שנותרה לא פתורה היא מדוע רופאים הולכים בעצם לחדר האוכל כשהסטטוסקופ שלהם תלוי על צווארם, כדי לבדוק אם השניצל שמוגש להם עדיין בחיים? תמהני. ¿
"סודקסו". הרופאים מגיעים מהמחלקות חמושים בסטטוסקופים ואוכלים לצד פשוטי העם
מראה מקום:
"סודקסו", בית החולים אסותא, אשדוד
שעות פעילות: א'-ה' 12:00-14:45
פסקול: יש רופא באולם? סתם. שקט מרשים
תג מחיר: שתי ארוחות צהריים - 70 שקל