עוד לא יבשה הלחלוחית מהחוויה המרטיטה של ההופעה לציון 30 שנה ל"אפר ואבק" ויהודה פוליקר מזמן לנו עוד סיבה להתרגש. בתחילת השבוע חגג ארגון הבוגרים של אוניברסיטת תל אביב את הישגי חבריו ואת מינויו של פרופ' אריאל פורת לנשיא האוניברסיטה, המחליף בתפקיד את פרופ' יוסף קלפטר, באירוע מרגש וממלא גאווה בנוכחות כמה אלפי חברי הארגון – וההופעה של פוליקר הייתה הדובדבן של הערב.
יהודה פוליקר. צילום: יעל צוריהודה פוליקר. צילום: יעל צור
יהודה פוליקר. צילום: יעל צור
פוליקר פותח את ההופעה עם "זה הילד שבך" כשאתו על הבמה חבורה מיומנת של מוזיקאים וזמרות ליווי המעניקה לשירים טוויסט קאנטרי – צועני מבלי לאבד את החספוס של הרוק. הצלילים הראשונים של "פחות אבל כואב" סוחטים תשואות מהקהל הנלהב; הייתם חושבים שבוגרי ובוגרות האוניברסיטה יתנהגו באיפוק ומכסימום ישקשקו בתכשיטים, (אם לעשות פראראזה על דברי ג'ון לנון) – אבל "הצל ואני" מביא כמה מאות מהם לנטוש את המושבים הנוחים ולנהור אל קדמת הבמה ולהפוך את הערב למופע רוק מקפיץ- ו"משמרת לילה" גורם להם להתחיל לפזז ולהניף ידיים- ולפוליקר לקרוא אליהם - "יאסו יאסו!".
בשלב הזה פוליקר מוריד הילוך, לוקח את הבוזוקי לידיים ופונה לקהל: "כשהשיר הזה יצא לראשונה לאוויר העולם, היינו צעירים יותר...שלושים וארבע שנים. איך שהזמן טס- תנצלו כל רגע כי הזמן עף" - ואחרי פתיחה אינסטרומנטלית מופתית, מגיש את 'עיניים שלי' ונותן לקהל לשיר את מילות השיר כשכולו זורח, ראשון למקבץ שירים עם טעם של אוזו: "שוטה הכפר, זורבה היווני, זינגוואלה"– הופכים את האוניברסיטה לטברנה תוססת, וב"שיר השיירה" מופיע על מסך הוידאו קטע מהביצוע המקורי של אריק איינשטיין כשלידו מלווה בבוזוקי, יהודה הצעיר גרסת 1987.
פוליקר, מסיקה וסחרוף. צילום: יעל צורפוליקר, מסיקה וסחרוף. צילום: יעל צור
פוליקר, מסיקה וסחרוף. צילום: יעל צור
כל הופעה של יהודה פוליקר היא חוויה יחידה במינה, אבל הערב הזה הופך לחד פעמי כשפוליקר מתחיל לשיר את "חלון לים התיכון" ולאחר בית אחד מזמין אל הבמה את "המלכה האחת והיחידה" ומירי מסיקה עולה לבמה מצטרפת לשיר, וממשיכה עם"לשם", "רומיאו" ו"באה אליכם"עם קול מהמם ואוקטבות מרשימותומרימה את התקרה המטאפורית של המדשאה המרכזית;מירייורדת מהבמה(אל דאגה, היא תחזור), לא לפני שהיא עוטפת את יהודה בחיבוק ונושקת לו בחום. אנחנו רוצים עוד- ופוליקר והלהקה מגישים את "אני רוצה" כמתאבן לעלייתו לבמה של ברי סחרוף, אותו מציג פוליקר כ"איש יקר, גיטריסט ענק, מלחין בחסד- אין עליו, הכי גדול!"; הקהל באקסטזה וברי, חמוש בגיטרה האדומה שלו, צועק לקהל "יאללה ג'מע!" וגורם לנו לרחף לצלילי "חלליות" – ואחריו "מונסון, בום פאם, רדיו רמאללה"... ומירי מצטרפת לשניים לביצוע מרים של "בכפיים"והדברים היחידים החסרים כאן, הם כמה צלחות לשבור ושולחנות לרקוד עליהם. אבל זה לא מפריע לקהל לרקוד ולשיר גם במעברים על הטריבונה. המסיבה כאן רק מתחילה כשפוליקר פוצח בפתיחה המוכרת של "יום ששי" אבל מרגיע את העניינים עם "דברים שרציתי לומר" ו"שלושה ימים" כשניקי מפליאה בכינור- רק כדי לסיים שעתיים של קתרזיס עם זריקות אדרנלין: "חופשי זה לגמרי לבד" ו"התחלה חדשה".
מירי מסיקה ויהודה פוליקר. צילום: יעל צורמירי מסיקה ויהודה פוליקר. צילום: יעל צור
מירי מסיקה ויהודה פוליקר. צילום: יעל צור
ליהודה פוליקר יש את היכולת לשיר בפעם האלף את שיריו הגדולים ולגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו נהנים מהם בפעם הראשונה. הוא חם, מרגש ומעל לכל משדר כנות ואותנטיות המאפיינות אותו כל השנים. סופרסטאר אמיתי, חף מגינוני כוכבות וכבוד.
יהודה פוליקר באוניברסיטת תל אביב, בעקבות בוגרים פורצי דרך 16.6.19. נגנים: אלי חדד-תופים, אמיר פינטו-כלי הקשה, יוני פוליקר-גיטרות ובוזוקי, שמוליק שמיר-גיטרות, יונתן לויטל-בס, יואב אסיף-קלידים וסמפלר, ליאוניד דצלמן-קלידים, אקורדיאון וכלי נשיפה, אורן בן אבי-כלי נשיפה, ניקי-כינור, מרב סימן טוב ואורית שלום-שירה וקולות.
פרסום ראשוני: 07:55 , 21.06.19