יום המשפחה עבר, ושוב אני מוצאת את עצמי מול עשרות דוכני מתנות, והפעם, התירוץ התורן הוא חג האהבה.
כשהייתי ילדה חיכיתי לפסח או לראש השנה כדי לקבל בגד חדש לחג. בחנוכה קיבלתי דמי חנוכה, ותחושת חופש הפעולה מהאפשרות להוציא כסף כראות עיניי גרמה לי להתרגשות גדולה.
בגיל 15, כשארגנתי מסיבת יומולדת, שילמתי את כל הוצאות החגיגה, והחברים שבאו לחגוג איתי הביאו מתנה עם ברכה. את הברכות נהגתי לשמור היטב בתיבת הזיכרונות, והן נראו לי לא פחות חשובות מהמתנה עצמה.
המחשה: shutterstockהמחשה: shutterstock
המחשה: shutterstock
היום נושא המתנות עבר שינוי ומתיחת גבולות. הורים שיוצאים עם ילדיהם לקניון וקונים להם מתנה (אחת לפחות) הפכו לעניין שבשגרה. אם נשאל את ההורים, 'למה בעצם?', הם יענו בשיא הטבעיות: 'למה לא, הרי יצאנו לבלות ביחד'.
יש בתשובה הזאת את תפיסת העולם השולטת היום בכל מקום: בילוי זה לקנות. כמה שיותר. ובכל הזדמנות.
כדי שיהיו לנו המון סיבות לקנות, המצאנו עוד המון ימי חג. להט הקניות והצפת המתנות העבירה מן העולם את המשמעות המיוחדת שיש במתנה כאירוע שמחכים ומצפים לו. וחבל.
יש משהו במתנה שמשדר נתינה מיוחדת, מחשבה על מישהו, על היכולת לשמח אותו. מתנה משמעותית היא כזו שאני מתכננת ומתאימה לאדם שיקבל אותה. והחוגג מצפה לה וסקרן לקראתה.
היום, יותר ויותר מסיבות מתמקדות באוכל, שתייה וריקודים. במקום להביא מתנה, משלמים על הבילוי - ונגמר. ואני תוהה: לא חבל?
מה תוכלו לעשות כדי שהילדים שלכם יבינו ויעריכו את המתנות ואת משמעותן?
חשוב שלא תקנו מתנות כדי לפצות על חוסר קשר או נוכחות. כדאי להתעורר. זה לא באמת יבנה יחסים אמיתיים, אלא כאלה שמבוססים על תועלת.
בתוך אינפלציית המתנות, העדיפו את הסוג שמייצר בילוי משותף, ולא עוד מוצר שנמאס אחרי חודש.
כבר מגיל צעיר, הרגילו את הילדים שלא קונים מתנות 'סתם ככה' בבילוי בקניון. לא כל כניסה לחנות מחשבים או משחקים צריכה להיות מלווה ב'אמא, תקני לי'.
לקנות גלידה או לשבת לאכול יחד זה באמת בילוי, אבל עוד משחק או צעצוע שיצטרף לערימות שבבית, לא באמת ייתן תחושת ערך לאורך זמן. להיפך, הוא רק יקטין את שביעות הרצון הכללית בטווח הארוך.
נסו לשמור את קניית המתנות לחגים. מניסיוני, הכי טוב לפתח ציפייה למשהו חדש.
אם תקנו לילדים כל שבוע מתנה, הם אף פעם לא ירגישו ציפייה. בטווח הארוך, זה רק יפגע בתחושת ההנאה.
כדאי לחשוב על יצירת מתנות שהן מסורת משפחתית בהתאם לגיל מסוים. אצלנו, מגיל 12, נהגתי ללוות את המתנה שקניתי לבנות שלי במתנה סמלית נוספת: פרחים לפי מניין השנים שהן חוגגות - בליווי ברכה מושקעת ומעצימה.
מתנת יום ההולדת של גיל 17 היתה ללכת לספא, ובגיל 18 ניתן האות לנסיעה לחו"ל עם אחד ההורים. המסורת הזו יצרה שפה משפחתית ומשהו שאפשר לצפות לו.
כדאי לעודד את הילדים ליצור אוספים מעניינים. כך תוכלו להעשיר את האוסף שלהם במתנות משמעותיות עבורם, ולא לחפש עוד גימיק חדש.
כשאתם קונים מתנות לחברים של הילדים, כדאי להתקשר להורים ולשאול אם יש משהו גדול שהילד רוצה. התארגנות של כמה חברים לקנייה משותפת יעילה יותר מאוסף של מתנות קטנות וסתמיות.
דרבנו את הילדים להשקיע בברכות למתנות. זה ממש חשוב. אפילו יותר מהמתנה.
עדנה קורן, אמא לארבע בנות, מנכ"לית אודם, חברה להכשרת עובדים ומנהלים, שעוסקת גם בהכשרה בעולם החינוך www.odem4u.co.il
פרסום ראשוני: 08:54 , 12.02.19