לֶבֶּן לא הפסיק לנבוח מהרגע שיצאתי מהמכונית של צביקה תמוז ועד שמילט אותי במהירות אל תוך הבית הקטן שבו הוא גר כבר 15 שנים, ובשנים האחרונות עם טניה אשתו ושלושת ילדיהם. "לֶבֶּן שומר על הטריטוריה", תמוז הסביר.
לֶבֶּן יכול לנבוח עד מחר למראה זרים שהוא אינו מכיר, זה לא יעזור לו לשמור על הטריטוריה - הבית והחווה הקטנה הצמודה אליו, שבה תמוז וטניה מטפלים בחמורים שאנשים התעללו בהם באכזריות בלתי ניתנת לתיאור וגם בסוסים, תרנגולים, ברווזים, טווסים, חתולים, כלבים, עזים וגדיים.
צביקה, כמה חיות יש כאן בסך הכול?
השאלה הזאת מצליחה להעלות חיוכון על הפנים שלו. "את מתכוונת גם עם העכברים?".
מספר מוחלט אין. "יש כאן דינמיקה. לפני חודש פתאום ראיתי ליד הצרכנייה ביישוב פינצ'רית עם שפת גוף מבולבלת. לא היה לה מושג לאן ללכת. חיפשנו למי היא שייכת, לא מצאנו. לקחנו אותה לווטרינר שיבדוק אותה. היא בסדר גמור ומאז היא איתנו, ככה שאי אפשר באמת להגיד כמה חיות יש כאן. זה משתנה מרגע לרגע".
ומה יקרה אם יתקשרו אליך עכשיו להגיד שמצאו חמור פצוע אחרי התעללות?
הפנים של תמוז הופכים אפורים. טלפון כזה הוא הסיוט שלו. בעל הבית שממנו הוא שוכר את הבית והחווה הודיע לו ולטניה לפני שנה שהוא לא מתכוון לחדש את חוזה השכירות. הוא רוצה להפוך את הבית לערך נדל"ני, והם צריכים להתפנות.
"מאז אני לא ישן בלילות", תמוז מדווח.
למה?
"כי אני לא מוצא מקום להתפנות אליו עם החיות. גם אם יש בית קטן ולידו מבנה של רפת ישנה ושטח קטן, כשאני מגיע לשם, אז נבהלים כששומעים שמדובר בחמורים. לא כולם רוצים לשמוע נעירות חזקות באמצע הלילה. נעירת חמור אפשר לשמוע לפעמים למרחק של 150 מטרים. אני חוזר הביתה גמור. נהייתי ממש חולה מזה. אני רואה הרבה רופאים בשנה האחרונה".
מתי צריך לפנות?
"לפני כמה ימים היה המועד הרשמי. אני מניח שנוכל לקבל עוד כמה ימים, אבל זהו. הרגע הזה יגיע".
ומה תעשו עם החיות?
הוא אפילו לא מסוגל להוציא את המילים מפיו. עוד רגע יבכה.
× × ×
מסביב לבית ולחווה הקטנה מראות של סוף קיץ. שדות יבשים וצהובים, שמש חזקה קופחת ומסנוורת את העיניים, האדמה לוהטת. תמוז מסתכל אל האופק. "רואה שם את השדה הרחוק ביותר?".
כן.
"פעם הייתי מגדר את כל השטח בין החווה לסוף השדה ומשחרר את החמורים כדי שיאכלו את העשבים, אבל בגלל הלחצים והדאגות כבר אין לי כוחות לעשות את זה. את הברזלים המפרידים בין תאי החמורים ברפת אני כבר לא מתקן אם הם נשברים. רק מלפף בחיבורים וחבלים כדי שזה איכשהו יחזיק מעמד עד שנצטרך ללכת מכאן. החווה אף פעם לא הייתה במצב כזה".
הבטחתי לך שלא לכתוב במפורש איפה בדיוק נמצאת החווה, רק להגיד שזה בשפלה. למה בעצם?
"כדי להגן על חלק מבעלי החיים שהוצאו, לפעמים בעזרת המשטרה, מבעליהם המתעללים. זה כמו מעון לנשים מוכות שאסור להגיד את הכתובת כדי שהבעלים של הנשים לא יוכלו להמשיך להטריד אותן".
אתה מרגיש מאוים?
"כבר הגיעו לפה כל מיני אנשים שניסו לפגוע בי. איימו שישרפו כאן הכול. אני לא יכול לסכן את המשפחה שלי".
הזעקת פעם את המשטרה?
"אני משתדל לא להגיע למצבים עד כדי כך קיצוניים".
× × ×
אל הצלת חיות הגיע ממש במקרה. חתולה חירשת שמצא באזור תעשייה עירוני הטרידה את מנוחתו. בגלל שהיה חוקר פרטי ורגיל לחפש רמזים לפתרון תעלומות, גם כאן ניסה להבין מה יש לחתולה קטנה לעשות באזור כזה.
בסוף הוא מצא את הבעלים, ומשהו התעורר בפנים. אחרי החתולה מצא בעזרת רמזים עוד כמה חיות עד שב'תנו לחיות לחיות' שמעו עליו והתחילו להפנות אליו אנשים שאיבדו את חיות המחמד שלהם.
"הייתי יושב במשך משמרות מעקב כחוקר", תמוז משחזר. "וברגע שהסתיימו הייתי יוצא לעבודות בילוש אחרי חיות עד שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
הטלפון שלו מצלצל בכיס. תמוז מהסס אם לענות.
"אני לא מכיר את המספר", הוא אומר כמעט לעצמו כשגדייה מלפפת את עצמה סביב הרגל שלו. בסוף הוא עונה. תושבת ירושלים מספרת לו על כלב שבוכה באחת החצרות. תמוז מסביר לה שאין לו סמכות להיכנס לחצר פרטית ושהיא חייבת להתקשר למשטרה או לעירייה. האישה מנתקת ואחרי כמה דקות מתקשרת שוב. קשה לה לוותר על תמוז. שמעה עליו כל כך הרבה.
לתחזק חווה כזאת עולה בטח הון, אני אומרת לו אחרי שהצליח להסביר לאישה את החוק.
"הון", הוא מסכים. "ב־2007 הקמתי את עמותת פגסוס. דרכה אני כל הזמן עסוק בגיוס תרומות, אבל בשנה האחרונה טניה ואני עושים הכול לבד כי לא ברור מה העתיד של החווה. ואני חייב להגיד שהמשאבים שלנו הולכים ואוזלים. אני מתפרנס גם מחילוץ חיות, אבל עכשיו רוב הכוחות הולכים לחיפוש מקום".
× × ×
לא צריך איש מקצוע כדי שיאבחן את הייאוש שלו. "הגעתי לשלב שבו הרמתי ידיים. אני לא יודע מה עוד לעשות. יש פה חמורים שאני אעביר למטעי תמרים ששם הם 'מנקים' את העשבים. גם את הסוסים אעביר לחקלאים, אבל מה יעשו חמורים עיוורים, פצועים, פיסחים ו'פגומים'. מי ירצה אותם? אני משקר לעצמי כל בוקר אחרי לילה של חוסר שינה שבסוף יהיה בסדר, אבל אין שום סימן שזה באמת יסתדר".
מה היית רוצה שיקרה?
"שמישהו יבין שיש ערך לחוות הצלה וטיפול ויגיד שיש לו מקום עבורנו. אני לא בונה על המדינה. את המדינה דברים כאלה לא מעניינים למרות שיש רשויות שבעצמן מביאות לכאן חיות כדי שנטפל בהן.
"אני בונה על אנשים שמבינים מה זה אומר להציל חיות חסרות ישע. אני לא רוצה להיות עול על מישהו. אף אחד לא צריך לממן דבר כזה. אני מממן. אני רק רוצה שלמישהו יהיה אכפת שתהיה חווה כזאת. בואי נעשה עוד סיבוב אצל החמורים. תראי את הופ, זאת אתון שעברה תאונת דרכים ואיבדה רגל אחת. היא שובת לב".
