אני לא אחד שהולך לבדיקות רפואיות פעם בשנה ואם יש איזה כאב אני מחכה שהוא יעבור לבד. אם זה לא משהו באמת בלתי נסבל אני יכול לסחוב את זה... היתה לי שפשפת שמאד הציקה לי. חיכיתי שזה יעבור אבל השפשפת לא עברה. התחלתי לחשוב אולי זה משהו יותר רציני משפשפת שצריך התייחסות רפואית. התקשרתי לרופא עור, ד״ר ליבוביץ, ורק לתפוס את המזכירה לקח לי שבועים. אמרתי לה שדיי הרבה זמן יש לי שפשפת ואני רוצה לראות את הרופאה. המזכירה אמרה לי יש תור הכי מוקדם עוד שלושה חודשים. אמרתי לה מה זה יעזור לי עד אז זה יעבור... אמרה לי שהיא מצטערת ואם אני רוצה את התור. אמרתי לה כן בקול של יאוש. איזה חוצפה זאת? עד שאתה צריך איזה רופא מומחה אתה צריך לחכות שלושה חודשים.
יוסי משה, סיפורים מהמונית. צילום: יואב דודקביץ'יוסי משה, סיפורים מהמונית. צילום: יואב דודקביץ'
יוסי משה, סיפורים מהמונית. צילום: יואב דודקביץ'
לקוחה שלי ביקשה ממני שאני אעזור לחברה שלה שעשתה עליה מאנגליה שהיא צריכה מורה נהיגה. סידרתי לה איזה חבר, מורה נהיגה ואחרי חודש היא התקשרה להודות לי שהוא היה נפלאה ושעזרתי לה מאד וביקשה גם אם אני יכול לקחת את בעלה ביום ראשון בחמש לשדה תעופה. אמרתי לה "בטח, תשלחי לי את הכתובת ואני אגיע.." יום ראשון הגיע והגעתי אליו לבית. יצא בחור רזה ועדין עם כיפה קטנה על הראש. "שלום אתה יוסי? שמעתי הרבה עליך..." "כן מודה באשמה". "אני ממש מודה לך על העזרה עם המורה נהיגה לאישתי. זה מאד עזר אנחנו ממש מודים לך..." "זה באמת שום דבר הכל בסדר. "אני ממש שמח שעשיתם עליה הבנתי שאתם רק שנה בארץ?" "כן. הגענו לפני שנה..." "מה אתה עושה בחיים?" "אני רופא". "רופא? איזה רופא?" "רופא עור". "מה באמת? אל תשאל, יש לי בעיה באזור של המפשעות. חשבתי שזה שפשפת אבל זה כבר כמעט שבועים ואני ממש בלחץ שזה לא משהו מסוכן...ניסיתי לקבוע תור לד"ר ורה ליבוביץ אבל התור שלה זה ארוך. אולי תוכל לעזור לי אתה תוכל לבדוק אותי?" "כן בשמחה, תבוא אלי לקליניקה שאני אחזור". "מתי אתה חוזר?" "עוד 14 יום. אבא שלי לא מרגיש טוב ואני נוסע להיות איתו." "14 יום זה הרבה זמן אמרתי. אולי תבדוק אותי עכשיו, בדרך?" "איפה אני אבדוק?" "פה. בשער הגיא. יש תחנת דלק. יש שם שירותים זה יקח ממש דקה". רגשתי שהוא נבוך אבל בגלל שעזרתי לאישתו הכף הייתה לזכותי. "טוב, אם זה מאד חשוב לך תעצור בתחנה ואני אסתכל". "תודה רבה הרופא. זה מאד יעזור לי אני ממש מעריך את זה..." הרופא אמר בשמחה.
עצרתי בתחנת הדלק. השירותים היו נעולים. נכנסתי לבקש מפתח. לקחתי את המפתח ויצאתי לשירותים. פתחתי את הדלת. השירותים היו קטנים. קשה היה לשני אנשים להיכנס אז נאלצתי להשאיר את הדלת פתוחה קצת. הורדתי את המכנסיים והרופא העדין האנגלי התכופף לראות ואיך שהוא בודק פתחה את הדלת אישה, כנראה ספרדייה משהו, והתחילה לצעוק מאמאמייה ועוד כמה מילים שלא הבנתי אבל הבנתי שהיא מאד נלחצה ממה שהיא ראתה. כמובן שהרופא נהייה אדום ואני ניסיתי להסביר לה שזה לא מה שהיא חושבת, שבסך הכל הוא בדק אותי אבל לא נראה לי שזה הצליח לשכנע אותה. החזרתי מהר את המפתח לחנות וברחנו מהתחנה. הייתי צריך כל הדרך להרגיע את הרופא ממה שקרה...לצערי הרופא הנחמד והעדין לא התקשר אלי שאני אחזיר אותה משדה התעופה ועד היום לא שמעתי ממנו. אבל הבשורה הטובה הייתה שהרופא צדק זה באמת הייתה שפשפת ומה שהוא אמר לי לעשות באמת עזר...ועכשיו אני חושב שהכל בגלל קופת החולים הפסדתי לקוח.
פרסום ראשוני: 08:00 , 06.08.19