באמצע הדרך לפסגת ה"אוורסט", הדיונה הזהובה הגבוהה ממש מול הארובות של חדרה, עצר דובי בנימיני, יו"ר אגודת הפרפרים בישראל, את תנופת הטיפוס שהיינו בה ועבר לדבר על סקס. כלומר, על מין. יותר נכון על מין ספציפי ־ פרפר מסוג נחושתן נמלים גלילי ואיך הוא בא לעולם.
"ראשית", אמר חוקר הפרפרים מספר אחת בישראל, "זה פרפר נדיר. אחד מ־14 סוגי הפרפרים המוגנים שלנו".
פרפר נחושתן נמלים גלילי | צילום: משה לאודןפרפר נחושתן נמלים גלילי | צילום: משה לאודן
פרפר נחושתן נמלים גלילי | צילום: משה לאודן
"או־קי", הנהנתי וקצת התאכזבתי מהפתיחה הלקונית, אז בנימיני העלה הילוך ועבר לדבר ארוטיקה, "הפרפר הזה לא רק יפה. יש לו מחזור חיים מיוחד כי הוא חי חיי שיתוף עם נמלים.
הנמלים מטפלות בזחל שלו, מאכילות אותו, מלטפות אותו, וכמה שהן מלטפות אותו יותר ככה הזחל מפריש יותר טיפות טל דבש".
8:00 בבוקר, אמצע דיונה בחולות קיסריה, חם ואני שוכחת מכל הפחדים שהיו לי עד שהגענו לפה (למשל מפגש קרוב עם נחשים) ומתמסרת להקשבה. "פעם", בנימיני מספר, "עשיתי פה תצפית. ראיתי נקבה של נחושתן נמלים גלילי עומדת על פרח שנקרא דרדר קורים.
היא עמדה שם הרבה זמן. אחרי יותר משעה נמלה טיפסה על הגבעול והבחינה בנקבה של הפרפר. היא ממש התחילה לרקוד סביבה. אחרי כן התחילה הנמלה לרדת במורד הגבעול ונקבת הפרפר אחריה עד שהגיעו לפתח קן הנמלים, והנקבה הטילה את הביצים שלה והתעופפה.
מהביצים יצאו זחלים והלכו בעצמם לאזור מיוחד בתוך הקן שהנמלים מארגנות עבורם. אסור להם לזוז מהאזור הזה כי הנמלים פוחדות שהזחלים יטרפו את הוולדות שלהן. אם הזחלים זזים הנמלים הורגות אותם.
בקיצור, הנמלים הקטנות מלטפות ומאכילות את הזחלים מפה לפה והזחלים גדלים. הזחלים מתגלמים וישנים במשך עשרה חודשים ואז בוקעים מהאדמה. הסנסורים שלהם מרגישים מתי יש מספיק פרחים בחוץ עם צוף ואז הם בוקעים.
הפרפרים חייבים לדעת לפתוח את הכנפיים שלהם רק כשהם יוצאים מהקן, כי אם יפרסו אותן מוקדם מדי הם ייתקעו ולא יוכלו לצאת".
"וואו".
בנימיני מרוצה מהתגובה שלי. "יאללה", הוא מצביע על הפסגה. "נעלה עד למעלה".
אני חוזרת לצעוד ולשקוע בחול. בנימיני (78) לעומת זאת טס על הדיונה. "אה", הוא צועק לי, האחרונה בטור המטפסים. "אל תדאגי, אם נראה נחש אני תופס אותו ונותן לך ללטף. זה כיף".
× × ×
אין שום סיכוי שנראה עכשיו, חודש יולי, נחושתן נמלים גלילי. העונה הבוערת הייתה במאי. בנימיני חיכה להם שיבקעו מהאדמה. גם ד"ר נירית לביא אלון, מרכזת תחום המדע האזרחי בחברה להגנת הטבע, התרגשה.
להציל את הפרפרים | צילום: אביטל גיללהציל את הפרפרים | צילום: אביטל גיל
להציל את הפרפרים | צילום: אביטל גיל
במשך זמן רב היא עמלה יחד עם ד"ר גיא פאר על הסקר השנתי שבו בודקים כמה מונה מושבת פרפרי נחושתן הנמלים הגלילי שנמצאת כאן על פי הערכות בין 50 אלף ל־100 אלף שנים (יש עוד מושבה באזור הגליל).
"המצב לא טוב", אומר בנימיני, וד"ר לביא אלון מפרטת, "בסקר שעשינו לפני שנה התברר שיש ירידה של 90 אחוזים במספר הפרפרים. הסקר של השנה עדיין נמצא בשלב עיבוד הנתונים, אבל כבר עכשיו אפשר להגיד שמהמספרים שהיו בשנה שעברה יש עוד ירידה של 50 אחוזים".
מה זה הסקר הזה?
ד"ר לביא אלון: "יש תחום גדול מאוד שנקרא מדע אזרחי. בעולם הוא מאוד מפותח ומקובל. בישראל הוא עדיין בחיתוליו. הרעיון הוא לשתף את האנשים במחקרים מתוך הבנה שהטבע הוא של כולם, לא רק של המדענים והחוקרים. אנחנו בחברה להגנת הטבע קוראים למתנדבים כדי שישתתפו בסקרים ואחרי כן אנחנו מקפידים להחזיר לציבור את הנתונים.
"יש כל מיני סקרים כאלה. למשל, מתנדבים יוצאים בלילות גשומים במיוחד לוואדיות בחיפה כדי למצוא, לספור ולשקול סלמנדרות. בנוגע לנחושתן הנמלים הגלילי, אז הסקר השנה התחיל בסוף אפריל ונמשך עד יוני. כל יום שישי יצאו בין חמישה לעשרה מתנדבים לחפש את הפרפר.
דובי בנימיני. "המצב לא טוב" | צילום פרטידובי בנימיני. "המצב לא טוב" | צילום פרטי
דובי בנימיני. "המצב לא טוב" | צילום פרטי
"חילקנו את האזור לכמה משבצות חיפוש – אור עקיבא בצפון, אזור שכונת חפציבה בחדרה, חולות קיסריה. המתנדבים עובדים עם אפליקציה מיוחדת שתוכננה לסקר. כל פעם שמישהו מהם רואה פרפר הוא מדווח על המיקום. יש כאלה שיודעים להבחין בין זכר לנקבה. ההתנדבות הזאת מרגשת אותי".
בנימיני מדבר במספרים, "המצב ממש לא טוב. ב־2007 למשל עיריית חדרה הזמינה סקר אקולוגי שבדק את אזור שכונת חפציבה כי היו מחשבות לבנות בה.
"אנחנו נלחמנו וביקשנו לשמור על בית הגידול. בסקר נמצאו אז בין 800 ל־900 פרפרי נחושתן נמלים גלילי. השנה מצאנו כמה פריטים בודדים. לשמחתי, באזור קיסריה מצאנו יותר".
× × ×
איתנו מטפסת גם יעל לביא אפרת. התפקיד הרשמי שלה הוא רכזת שמירת טבע בחברה להגנת הטבע. מבחינתי היא סופרת חולות. היא ידעה לספר על העקבות שהרוח קיפלה וקימטה, על הסימנים שהשאירה נחושית ששחתה בחול כאילו היא במים.
היא קראה בחול שמתישהו בשעות האחרונות עברו כאן נחש לא מהיר במיוחד, גרביל וכמה חיפושיות. החולות האלה נראו לי פתאום כמו אלף ספרי הרפתקאות.
"מאז שנת 2000", אומרת לביא אפרת, "אנחנו נחשבים 'הוט ספוט' עולמי. יש בישראל מגוון עצום של סוגי חיים, מערכות אקולוגיות נדירות, אבל אנחנו לא מקפידים לשמור על אוצרות הטבע האלה. ככל שהכלכלה הופכת להיות קפיטליסטית ובעד היזמים עם הכסף וככל שאנחנו ממשיכים להיות המדינה המערבית הצפופה בעולם, לטבע נשקפת סכנה גדולה.
"אני יושבת בהרבה מאוד ועדות תכנון כדי למנוע ולצמצם עד כמה שאפשר את הרס המערכות האקולוגיות. לא מתנגדים אוטומטית לפיתוח ולבנייה, אבל כן מציעים חלופות. למשל, החולות שאנחנו הולכים בהם עכשיו. הם נדירים בגלל בתי הגידול המיוחדים שהם יוצרים.
"יש פה גם צמחייה וחיות שמאפיינים אזורים ים תיכוניים, אבל גם מינים שמתאימים למדבר. זה מגוון ייחודי בעולם. אם לא נשמר עליו הוא ייכחד. לשמחתי, אזור הדיונה הזה נכלל בתוכנית המתאר של קיסריה ומוגדר כשמורה.
"זה ייקח זמן עד שהאזור יוכרז כשמורה, אבל זה יקרה. מקומות אחרים במצב פחות טוב, ואנחנו מנהלים קרב מאסף כדי להגן עליהם. הייתי רוצה שהמדינה תתייחס לשמירה על הטבע כערך חשוב וכפועל יוצא מכך גם תקצה לכך תקציבים".
× × ×
ברכבת חזרה לתל אביב אני משאירה תלוליות של חול זהוב שנושר מהבגדים, מהתיק, מהנעליים.
חלק מהלב שלי נשאר על הדיונה ועם בנימיני ואנשי החברה להגנת הטבע שיוצאים בקרוב לניסיון ראשון מסוגו בעולם: להעתיק חלק קטן ממושבת הפרפרים ליד שכונת חפציבה בחדרה לבית גידול בטוח יותר שלא נמצא בסכנת פיתוח ובנייה.
"אם נצליח", אומרת לביא אלון, "נבקש מהמדינה תקציב כדי להעתיק את כל המושבה כולה".
פרסום ראשוני: 07:51 , 02.08.19