לפעמים זה נחמד לא לעשות כלום
טל חן, נשוי ואב לשלושה, מנהל חטיבה בחברת ייעוץ עסקי וכותב ספרים לילדים
בתקופה הזו נדמה שמכל כיוון מגיעות אלי הצעות ל'דברים לעשות' - הפעלות לילדים, סדרות, סמינרים ברשת, ספרים דיגיטליים, הצגות אונליין, וסיורים וירטואליים במוזיאונים. רעיונות בלי סוף. כאילו כל התוכן באינטרנט רק חיכה למגיפה הזו כדי שמישהו יצפה בו סוף־סוף.
ובזכות זה, כשנמצאים עם שלושה ילדים קטנים בבית, זאת לא בעיה למצוא להם תעסוקה. בין בישולים, משחקים, לימודים, חיתולים, ריבים, השלמות, אנחנו די עסוקים.
עופר בן החמש מלא באנרגיה, ומטפס על הספות ועל הקירות; רועי, בן השבע, רגיש ודואג, ונטע בן כמעט שנה, נצמד אלינו כאילו אין שום הנחיות לשמור שני מטרים. שירי, שעובדת בבית החולים, ממשיכה כרגיל, והעבירה חלק מהמטופלים בקליניקה הפרטית לשיחות וידיאו. ואני, עד כמה שאפשר, ממשיך לעבוד מהבית.
ויש גם שאיפות לעתיד, ליום שאחרי: לפתוח מחדש את הקליניקה של שירי, להוציא לאור את הספרים החדשים שלי שכבר כמעט היו מוכנים, לטייל ולצאת החוצה. ולחשוב שעד לא מזמן הבעיה הגדולה שלנו היתה למצוא בייביסיטר.
אז בין לבין לא מפסיקים להתגעגע למשפחה, לסבא, סבתא, ולחברים, וגם לא מפסיקים לדאוג - מה יהיה ומתי זה ייגמר ורק שלא יהיה יותר גרוע. נכון - זה לא קל והולך ונהיה קשה יותר, אבל תמיד הייתי מאלה שאוהבים להישאר בבית ועכשיו יש לי אחלה תירוץ, ואתה גם מגלה שלפעמים זה יכול להיות נחמד פשוט לא לעשות כלום.
שעתם היפה של המרפקים וניירות הטואלט
עמיעד טאוב, נשוי ואב לחמישה, משנה לראש העיר ומחזיק תיק השירותים החברתיים
שמי עמיעד ומתברר שאני נשוי ואב לחמישה ילדים. נפגשנו השבוע במודיעין לשיחת היכרות לקראת הכניסה המשותפת לבידוד, ולהפתעתי גיליתי כי מדובר ביצורים נחמדים המסוגלים לבצע פעולות פשוטות, משטיפת ידיים, להכין לעצמם אוכל, והקטנה אפילו יודעת לאיית 'אפידמיולוגיה'. יחד בנינו תוכנית בילוי יומית הכוללת ספורט, ארוחות משותפות, ניקיון ושיעורי בית. אף חלק ממנה לא מתבצע בפועל אבל היא מהווה אחלה קישוט למקרר.
בסיומו של כל יום רביצה אנו משתרעים יחדיו על הספה לעוד קצת רביצה וצפייה משותפת בעוד פרק מסדרת המתח 'ביבי וההיסטריה'. וכל זה בזמן שרעייתי שתחיה הפכה לעובדת זרה קרי: מבשלת, מכבסת, מנקה, מאיימת, צועקת ומקללת וזוכה בעיקר לביקורת ותלונות. אצלי המצב הפוך - אני מכין לילדה פרוסת לחם עם שוקולד ומקבל מחמאות ונשיקות כאילו הרגע זכיתי במאסטר שף.
תמיד חלמתי על היום שכולם (בנוסף לאשתי) יגדירו אותי כ'לא חיוני', וכיאה לגבר בסיכון גבוה (מחבק, מנשק, ועם מנטליות גריאטרית) אני ממשיך בימים אלו להשמין מנחת, וכתושב עיר המוגדרת כ'עיר שינה' אני מקפיד למלא באדיקות את הוראות מורי ורבי אורי אורבך ז''ל שקבע כי 'כל דבר ניתן לדחות למחר, אבל שנ''צ הוא זמן שלא חוזר'.
"כשהגלים חזקים החזקים מתגלים, ואכן זוהי שעתם היפה של המרפקים, ניירות הטואלט והעצלנים, וגם של הרחובות השוממים במודיעין, שבניגוד לעולם אינם מהווים מראה חריג.
וברצינות. במודיעין רבתי מתממשים דבריו של ז'בוטינסקי 'האנשים במלחמה יפים לעתים יותר מאשר בחיי היום־יום'. בעוד ביום־יום כל ברזייה שלא עובדת היא סיבה למחאה, מתברר שבזמנים כאלה, כמאה אלף תושבים יכולים להוות דוגמה ומופת לקהילתיות וערבות הדדית. כמות המתנדבים לסייע עולה על כמות המתים באיטליה, ואפילו מאבקי השנאה בין מחנות ביבי ולא ביבי נעלמים מהרשתות. שרק ייגמר ושיישאר.
סתגלנות: הנוסחה הפשוטה להישרדות
איילה פיסטינר־רוטפוס, אם לשלושה, מנהלת את קהילת 'כל מה שעושה נשים מאושרות', יועצת עסקית ואישית, מומחית ליצירת חוזק מנטלי
"סתגלנות היא הסוד הפשוט ביותר להישרדות. 'לא החזק ולא האינטלגנט הם אלו שישרדו אלא הסתגלן!', (צ'רלס דרווין, אבי תורת האבולוציה).
היום נהוג לקטלג דברים לפי חיוניים או לא חיוניים. אז אחד הדברים שהבנתי במהלך שנות חיי הוא שסתגלנות וחיים בשלום עם חוסר הוודאות, הם חיוניים ביותר. כי הדבר היחיד הקבוע הוא שינוי, ואף אחד לא יודע מה יקרה עוד דקה.
בימים כתיקונם יש לי זמן לעכל ולהבשיל עם הרעיון לשינוי, להתכונן נפשית. ואז באה גברת קורונה והכריחה את כולנו להסתגל מעכשיו לעכשיו. הייתי אמורה לטוס, להתחיל קורס חדש, ולחזור להחליק על הקרח, אבלל כרגע אני יכולה במקרה הטוב להחליק באמבטיה.
אבל הדבר שהכי מאתגר אותי, ואליו עוד לא הסתגלתי לגמרי, הוא העסק שלי. אני שולמנית, כלומר עצמאית, ואין משכורת גלובלית, לא שעתית, לא חל"ת ובטח שלא דמי אבטלה. אז אמנם אני עובדת אונליין ואני מסודרת מהמתניים ומעלה, יש לי מוצרים דיגיטליים עוד הרבה לפני ימי הקורונה, וגם חנות נחמדה ברשת, אבל גם שם חוקי המשחק השתנו כליל, הכל קיבל תפנית. מה ששמתי עליו דגש, נראה פחות רלוונטי עכשיו.
הסתגלנות ואי־הוודאות כאן מאתגרים יותר. הראש עובד שעות נוספות, ולמרות הכל, אני די רגועה, סבלנית, ובטוחה שנתמודד עם כל אתגר ברמה האישית והכללית.
מעבר לזה, אני בטוחה שיצאו מזה הרבה דברים טובים. למדתי כבר מזמן לחיות בשלום עם חוסר הוודאות. זה מוריד רמת חרדה, מאפשר עשייה יצירתית, מגדיל את האמונה שהכל קורה לטובה, ומגדיל בצורה משמעותית את הביטחון האישי, שאפשר להתמודד עם כל מה שהחיים יביאו לנו.
קורונה מורתי
ענבל בן ברית כהן, נשואה ואם לארבעה, עוסקת בהוראה וכתיבת תוכן
בימים אלה של מגפת הכתר, כשלכולנו כבר ברור שהיא כאן, ושהיא בהחלט מגפה, חייבים אנו להישמע להנחיות משרד הבריאות למניעת הדבקה וגם ברור לנו שזה לא עומד להסתיים בחודש הקרוב. יש כאלה שמצליחים לראות בקורונה הזדמנות.
"אני הגעתי לפגישה עם קורונה מורתי כשכבר למדתי כמה דברים: שמה שאני מתמקדת בו - גדל, שדומה מושך דומה, שמצווה גדולה להיות בשמחה ושהכל לטובה. עם האמונות האלו שלי שכבר מוכיחות עצמן, אני משתייכת לרואים בקורונה הזדמנות. וזה לא שאני לא מכירה בקורונה כסוג של מלחמת עולם ביולוגית. זה לא שאני לא מודעת וכואבת את כל המצוקות שהקורונה מביאה איתה.
"תקופה לא פשוטה בלשון המעטה ועדיין, אם נתמקד בשיעורים שקורונה מורתי או קורונה מורתנו באה ללמד אותנו, רק נרוויח. כל תלמיד יודע שלא כל השיעורים קלים ללמידה או לעיכול, אבל זה לא עושה אותם לפחות חשובים – נהפוכו.
אז מה היא באה ללמד? לקחת ספייס, לשמור מרחק, לכבד את המרחב הפרטי של האחר, לשמור על היגיינה, להיות עם עצמנו, לפגוש את עצמנו ולהכיר את עצמנו טוב טוב אחת על אחת, להיות ביחד, להיות לחוד, לקרוא כל מה שרצינו ולא הספקנו, לראות הצגות שמגיעות אלינו בנעלי בית, למיין את ארון הבגדים, לעשות סדר בכל המגירות והארונות ואפילו במחשבות שלנו, לשים לב למה שאמרנו עליו 'בא לי' והתגשם פתאום ומה שהתגשם, אבל לא בדיוק כפי שרצינו כי לא דייקנו בבקשה; לחשוב מחוץ לקופסה; האוטומציה והטכנולוגיה החדשה הופכים את חיינו לקלים ונוחים יותר, אבל הפכנו לעבדים.
עכשיו אנחנו מחויבים להוריד את הרגל מהגז ולהאט את הקצב, ובעיקר קורונה מורתנו באה ללמדנו לשמוח תמיד.
השמחה מחזקת את המערכת החיסונית וכשהמערכת החיסונית חזקה, אף וירוס לא יכול לגבור עליה.
הזדמנות לעשות סדר ולהשתחרר
רויטל שיינקופף, נשואה ואם לשלושה, מלווה עסקית ומרצה לפי חזון הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה"
אני אישה אופטימית מטבעי. קיבלתי עצה מחברה קב"נית (קצינת בריאות הנפש) לפני 20 שנה: 'אם את מעוניינת לחיות חיים רגועים ונעימים קודם כל תפסיקי לשמוע חדשות ולקרוא עיתונים... זה מוריד רמות סטרס'. עבורי זו היתה גמילה של ממש וזה ממש משתלם. את מקום החדשות החליף הווטסאפ. כך לצערי אני נחשפת לחדשות.
ולדודה קורונה שהגיחה אלינו בסערה: בהתחלה היה תוהו ובוהו ממש כמו בריאת העולם. הימים הראשונים היו ממש כאוס. אבל זה בדיוק המקום לומר תודה לדודה קורונה, בדומה לכל דודה יש לה יתרונות וחסרונות. את החסרונות כולנו מכירים. אני בוחרת להתייחס ליתרונות: הזדמנות לעשות סדר, פיזי ונפשי. בבית, במגירות, עם הילדים, לשחרר כל מה שכבר לא עושה לי טוב, בגדים, כלים, צעצועים. והשחרור הזה עושה לי נהדר.
גבולות - להכין לוח זמנים משפחתי שבו יש מקום לדברים החשובים באמת. בהתחלה איפשרתי למרוח את היום ולזרום, לראות טלוויזיה לתוך הלילה. זה לא היטיב איתנו. אז חזרנו להבין כמה גבולות עוזרים לנו ומשרתים אותנו; ילדים - צריכים שיתייחסו אליהם, אז יש לנו הזדמנות להכיר אותם יותר מקרוב, לדבר איתם, לשחק איתם משחקים לפי הגיל, ולרקוד בסלון. וזה גם מגבש; שקט - כי אין לאן לרוץ. בוטלו המפגשים, ההופעות, הטיסות האירועים. לפתע נגמרה הריצה האין סופית החוצה וזה מאלץ אותנו לחזור פנימה, לבית, ולהעריך אפילו טיול עם הכלב בשכונה.
תודה ענקית: לגננת שלנו יעל ולכל הגננות היצירתיות באשר הן, למורה סמדר - שמשקיעה רבות בלמידה מרחוק ומתעניינת טלפונית בילדי הכיתה של ליהי. לכל אנשי צוות החינוך, שעושים עבודה סופר מאתגרת.
ותודה רבה לאנשים השקופים בסופרים, ואלה שמפנים לנו את האשפה ברחובות גם בימים שכולם בבית ואוכלים כאילו אין קיץ בעוד שלושה חודשים. ותודה לעיריית מודיעין מכבים רעות ועובדיה שנשארים מחוברים ומעדכנים כל הזמן את התושבים".
כל מה שאנו צריכים היא ערבות הדדית
גדעון בכר, נשוי ואב לארבעה, יו"ר עמותת 'תושבים משפיעים במודיעין'
התפשטותה המהירה של מגיפת הקורונה והשלכותיה על כל תחומי חיינו הטילו על כולנו, באופן פתאומי וחד, אתגרים וקשיים רבים. אלו באים לידי ביטוי במגוון רחב של תחומים כגון דאגות לבריאות שלנו ושל הקרובים לנו, חששות כלכליים כבדים ופגיעה קשה בחיי החברה שלנו.
כנראה שלכולנו קשה, כולנו מודאגים וכולנו מחפשים תמיכה והבנה למצוקותינו. ולאור ההנחה שמשבר הקורונה ילווה אותנו במשך שבועות רבים אנו נצטרך לבנות חוסן ויכולת עמידה שלא היינו רגילים לה בשגרה, באותם הימים של לפני התפרצות המגיפה.
חוסן כזה יכול ואף צריך לבוא מתוך הקהילה בה אנו חיים. תמיכה הדדית וערבות הדדית הן מפתח מרכזי להישרדות יעילה ושפויה של המשבר. אפילו שאלה קטנה בבניין בו אנו גרים אם מישהו צריך עזרה כבר מקפיצה את המורל ונותנת לכולם הרגשה שהם לא לבד במשבר הקשה הזה.
ברמה העירונית ניתן לחשוב על מספר רב של יוזמות שיכולות לסייע לצלוח את המשבר, חלקן כבר התחילו באופן ספונטני והן ראויות לעידוד מצד העיריה, אך גם מצד עמותות, מלכ"רים ועסקים פרטיים. דוגמאות לכך יכולות להיות פעילויות מקוונות חינמיות כגון הרצאות מרחוק, העברת שיעורי ספורט דרך האינטרנט, שעות סיפור לילדים, הפעלות מרחוק לילדים וניתן לחשוב על עוד רעיונות רבים.
במציאות המוזרה אליה נקלענו כולנו, בעל כורחנו, נקיטת יוזמה קהילתית וחישוב מחדש של המסלול בו הלכנו עד היום יכולים להחזיר לנו מידה מסוימת של שליטה בחיינו. אני מאמין בכוחן הגדול של שאלות: יש להן יכולת יותר מאשר כל גורם חשיבתי אחר - לעצב מחדש את המציאות. ואחת מאלה שאני חושב שראוי שכולנו נשאל היא: איך במצב הנוכחי הזה אנו יכולים לחזק את קהילת העיר מודיעין בה אנו חיים ולהקל ולתמוך בשכנינו ובמי שזקוק לעזרה?
